הקמפיין ב:
מאסר עולם בתוך צינוק
התרנגולת בלול התעשייתי דחוסה כל חייה בכלוב תיל צר, שבתוכו אין לה די מקום ללכת או אפילו לעמוד מלוא קומתה. היא לא זוכה לחוש את האדמה תחת רגליה, אין לה כל קשר עם תרנגול זכר ולמרות המוני הביצים שהיא מטילה, לעולם לא יהיו לה אפרוחים. אין לה אפשרות לבצע פעילות גופנית אלמנטרית, לברור לעצמה מזון, לקיים קשרים חברתיים נורמליים, לבנות קן במקום מוסתר, להטיל ולדגור.

בכלוב הזעיר דחוסות יחד עד תשע תרנגולות, כשלכל אחת מהן מוקצב שטח כגודלה של מרצפת ממוצעת: 20X20 ס"מ בקירוב. שטח זה כה קטן עד שהתרנגולות אינן יכולות לרבוץ במלוא גופן בו-זמנית, והן נאלצות לדרוך זו על זו. גם אילו הייתה כל תרנגולת כלואה בכלוב כזה לבד, עדיין לא היה לה די מקום למתוח את כנפיה.

ציפור על תיל
כלובי הסוללה עשויים מרשת תיל. הביצים מתגלגלות אל מחוץ לכלוב דרך פתח צר שבתחתיתו. כדי לגרום לביצה להתגלגל, הכלוב בנוי בשיפוע, שעליו נאלצת התרנגולת לעמוד כל חייה. במקום לעמוד על עפר או ענף, אצבעות רגליה נלחצות ונשחקות ללא הפסק על מוטות מתכת דקיקים. אין לתרנגולת רגע אחד של עמידה נוחה, ויש שסובלות כתוצאה מכך מפציעות או מעיוותים ברגליים.

הטפרים ("ציפורניים") שאינם יכולים להישחק, מתארכים מאוד ולעתים נתפסים ברשת, והתרנגולת עלולה למות כי אינה יכולה להגיע למזון. הרשת שוחקת גם את נוצות הגחון וחושפת את העור. הפרשותיה של התרנגולת, בנוסף לשיירי מזון, נוצות ופגרים, מצטברות מתחת לרצפת הכלוב, והופכות למפגע מעלה אדים של זוהמה, צחנה וחרקים.

החיים ללא אדמה
בטבע, התרנגולת מבלה את רוב זמנה בחיפוש מזונות מגוונים, בסביבה מורכבת ועתירת גירויים. הצורך בפעילות כזו טבוע בה בעוצמה רבה, אולם בכלוב הסוללה אין לה אפשרות לממשו. בכלוב הריק, ללא מצע וללא עצמים כלשהם, מול כלי המזון התעשייתי, היא נותרת משועממת ומתוסכלת עד כדי טירוף.

אפילו הצורך להתפלש בעפר, שתופס רק מקום צנוע בטבע, הופך לתסכול עצום – בהיעדר סיפוק בכלוב הסוללה. התסכול מתבטא בניסיונות ממושכים "להתפלש" על סורגי הכלוב, עד כדי איבוד הנוצות ויצירת שפשפות ופצעים.

הטלה כפויה
הכלוב מונע מהתרנגולת תחושת מסתור. אם בטבע היא נמלטת אל ענפים גבוהים, בכלוב היא נידונה להיחבט ברשת התיל בכל פעם שהיא נבהלת ומנסה להימלט. בנוסף לכך, לתרנגולת יש צורך טבעי עז להטיל את ביציה אך ורק במקום מסתור, הרחק מטורפים ומתרנגולות אחרות.

ההטלה היא פעולה ספונטנית של הגוף, שהתרנגולת אינה מסוגלת למנוע. ההטלה על גבי רשת חשופה, כשהתרנגולת המטילה צמודה גוף אל גוף לשכנותיה, מנוגדת לחלוטין לנטייה הטבעית שלה ומהווה עינוי יומיומי קשה.

אלימות ותוקפנות
הצפיפות הבלתי נסבלת בכלובים והתסכול הרב מעוררים מריבות בין התרנגולות, ולעתים הן גורמות פציעות קשות זו לזו. בטבע, תרנגולת חלשה נמלטת ומביאה בכך לסיום העימות, אך בלול הצפוף אין לה היכן להסתתר והיא אינה מסוגלת להתגונן. במקום לספק לתרנגולות יותר מקום, הלולנים מאשימים את התרנגולות בתוקפנות וחותכים להן את המקור. החיתוך נעשה באמצעות להב מלובן, שלעתים קרובות חודר עמוק מדי וגורם כאבים כרוניים.

הרעבה והלם
כדי להגדיל את תפוקת הביצים לאחר שהתרנגולות נחלשו מההטלה היומיומית, נוהגים רבים מבעלי הלולים להשתמש בשיטה אכזרית הנקראת "השרה כפויה". הם מחשיכים את הלול ומונעים מהתרנגולות מזון במשך 10 ימים עד שבועיים, ולעתים אף מונעים מהן מים בימים הראשונים. במהלך חודש נוסף מחזיקים אותן על סף רעב. הצום גורם לתרנגולות הלם גופני ונפשי, שבעקבותיו נושרות נוצותיהן. הנשירה גורמת להן לשוב ולהטיל ביצים בקצב תעשייתי.


מוצר תעשייתי במפעל לאספקת ביצים
הלולים התעשייתיים הם מפעלים – והתרנגולות מהוות חלק מפס ייצור, תוך התעלמות מכך שמדובר ביצורים חיים ומרגישים. כלובי התיל מונחים זה לצד זה בסוללות ארוכות, והסוללות ערוכות במספר קומות, זו מעל לזו. כך נדחסות אלפי תרנגולות בלולים שנחשבים קטנים, ואילו בלולים הגדולים כלואות מאות אלפי תרנגולות.

המספר העצום מונע כל אפשרות לטפל בתרנגולות. פציעות כרוניות, נכויות ומחלות הן תופעות רווחות בלולי הביצים. לעובדים לא נותר אלא לאסוף פגרים מצחינים מתוך הכלובים, ולהפעיל את המכונות האוטומטיות שמתחזקות את המפעל: איסוף ביצים, פיזור מזון וכו'.